על ביוש באינטרנט: שיימינג או לא שיימינג?

ביוש באינטרנט:
האם אכיפת נורמות מוסריות ללא חוקים היא הדרך ליצירת חברה מוסרית
ספרו החדש של ג'ון רונסון, "So You've Been Publicly Shamed" ("אז בויישת באופן פומבי", בתרגום חופשי) עוסק בתופעה של הביוש (shaming) באינטרנט. הספר מתמקד בהשלכות על אנשים שעברו ביוש בטוויטר, פייסבוק או מדיה חברתית אינטרנטית אחרת- חלקם אף איבדו את מקום העבודה שלהם. חלק מהתגובות לספר עסקו בשאלה האם הביוש הגיע לאותם אנשים שמופיעים בספר. אבל זוהי שאלה שולית ביחס לשאלה האמיתית שרונסון מעלה: האם התועלת של תרבות הביוש עולה על המחיר?


הביוש הוא סוג של שליטה חברתית. כאשר אדם כלשהו מפר נורמה מקובלת, אנשים אחרים מגיבים באמצעות ביקורת, התעלמות או חרם פומבי. הביוש היה מאז ומעולם אקט מרכזי- לעתים אף יותר מהמענה של מערכת החוק הרשמית, ומקור משמעותי להשלטת סדר חברתי. בין מערכת החוק לבין הבושה קיימת מערכת יחסים מעניינת. מצד אחד, ביוש הוא האנטיתזה לחוק: העקרון הבסיסי של החוק הוא שלאדם נשמרת זכות ההגנה העצמית והערעור בטרם הממשל יפעיל סנקציה כלשהי כנגדו. בניגוד לכך, הביוש קורה בהעדר הליך שכזה. כמו במערכת החוק, הביוש פועל בתגובה למעשה לא מקובל חברתית, אך אנשים מגיבים אליו באופן אינסטינקטיבי וקשוח, לעתים על מנת להדגיש את המעלות הטובות שלהם עצמם באמצעות הכפשת האחר. התוצאה היא תגובה שדומה יותר להתנפלות של ההמונים. זו הסיבה לכך שאנשים יכולים לעבור ביוש גם אם הם לא עשו שום דבר רע. זה גם מסביר למה אנשים לעתים נענשים בדרך שלא משקפת את חומרת ה"עבירה" שלהם. זו מערכת כאוטית, שעלולה לעשות יותר נזק מתועלת.

עם זאת, גם מערכת החוק משתמשת לא אחת בכוח הבושה. כך לגבי משפטי ראווה, רישומים פליליים ואמצעים נוספים המבטיחים שמי שנפגש עם מערכת החוק יהיה נתון לבושה פומבית. לעתים הרשויות רואות בביוש כדרך זולה ונוחה להחלת עונשים פליליים. האיום על מי שמתכוון לבצע פשע הוא לא רק ענישה כגון מאסר או קנס, אלא גם הבושה הכרוכה במעשה הפלילי, שעלולה להשפיע גם על מעמד המשפחה.

ג'ניפר ג'קט, פרופסורית ללימודי סביבה באוניברסיטת ניו יורק, מציעה שהציבור צריך לבייש אנשים וארגונים שמפרים נורמות מוסריות. היא טוענת שניתן להשתמש בביוש למטרות טובות, למשל כדי לאלץ איגודי להפסיק לזהם את הסביבה. באתר שלה היא מקדמת "גלרית בושה" שיוצאת בין היתר כנגד יפן בעקבות ציד הלוויתנים, הבנק המרכזי של אמריקה, רשת פוקס ניוז וארגונים מרכזיים אחרים. גם ארגוני זכויות אדם משתמשים לא אחת בטקטיקת הביוש כלפי דיקטטורים ומבצעי עינויים- מתוך אמונה שבהפניית דעת הקהל אל מעשים לא מוסריים, הם יכולים להפעיל לחץ על מדינות להביא לענישתם. עקרון דומה מוביל את הביוש ברשתות החברתיות. לעתים מערכות החוק לא מביאות את הצדק המיוחל בגלל הסטנדרט הנדרש להוכחת אשמה, עלות ההליך המשפטי או כוחם של תאגידים מול האזרח הקטן. באמצעות הרשתות החברתיות הנורמות מועברות באופן ישיר, ללא צורך לחכות למערכת החוקית. הביוש נתפס לעתים כדמוקרטי, חסכני ונוח כדי להילחם בתופעות כגון גזענות והומופוביה- וליצור חברה מוסרית. אבל האמת היא הפוכה. בפועל, הקבוצה הכי מבוישת ברשתות החברתיות הן נשים שהעזו להביע את דעתן האמיתית או להיפרד מבני הזוג שלהן. הכוח של ההמונים לפגוע באדם היחיד עולה על המטרות הנעלות שהביוש מבקש לעתים לקדם.

באס (Buss), פסיכולוג אבולוציוני מצוין, ערך פעם סקר בקרב 5,000 בני אדם. הוא בדק כמה מהם דמיינו את עצמם, באופן ויזואלי, רוצחים אדם אחר. ממצאיו העלו כי 91% מהגברים ו-84% מהנשים חוו לפחות פנטזיה בהירה אחת שבה הם מחסלים מישהו. עד כאן לא הכי מפתיע. הנקודה המרתקת היא שאף לא אחד מהנבדקים פינטז על רצח של אדם אחר בגלל סכנה פיזית, חיזור מסוכן או קונפליקט גופני אלים. הם רצחו בדמיונם אדם שחוו ממנו השפלה, בד״כ ביוש.


ביוש (shaming) שמנים רק הופך את המצב לגרוע יותר עבורם
בזמן האחרון התקיים ברשת דיון ער לגבי ביוש (שיימינג) הנוגע לשמנים. הכוונה היא להטרדה או ביקורת כלפי אכילת יתר או השמנת יתר. לדיון הזה הובילו שני סרטונים שהופצו ברשת, האחד רציני והשני הומוריסטי, הנוגעים להשמנה. יש המאמינים כי גרימת תחושות של בושה או מבוכה לאנשים שמנים יכול לסייע להם להפחית במשקל, לאכול פחות או להתאמן יותר- אבל זה רחוק מאד מהאמת, כפי שמחקרים שונים שנעשו בנושא מוכיחים חד משמעית. מחקרים הוכיחו כי ההשפעה של הביוש היא שאנשים עם משקל יתר מרגישים רע מאד לגבי עצמם, מה שמביא אותם לאכול יותר וכך כמובן להעלות במשקל.
מרבית המביישים הם אנשים רזים, שאינם מכירים את הקושי שבהתמודדות עם משקל עודף. מי מהם מפיצים את הסרטונים מתוך אמונה שהדבר יוביל את בעלי משקל היתר להפחתת משקל, ורובם פשוט לא מקדישים לכך מחשבה, או מתכוונים לפגוע ולגרום בושה וסבל לאותם אנשים שמנים, ולעיתים אף לבייש ילדים שמנים.
המחקר מוכיח כי אחוז גבוה מהדיון על משקל יתר במדיה החברתית, במיוחד בטוויטר ובפייסבוק, הם בעלי אופי של ביוש שמנים. זה יכול להפוך בקלות להטרדה בתפוצה רחבה או לבריונות רשת- במיוחד כזו שמופנית כלפי נשים. הסטיגמה על אנשים שמנים והאפליה נגדם גורמים נזק פסיכולוגי משמעותי ומחמירים את הבעיה. אחת ההשפעות היא עלייה ברמת הסטרס, מה שמביא אנשים הנוטים ממילא לאכילת- יתר, לצרוך יותר קלוריות ולהעלות במשקל. בנוסף, הדבר גורם לתחושת חוסר שליטה באכילה. למשל במחקר מסוים שנערך על 73 נשים במשקל יתר, הנשים שצפו בסרטונים שבהם סטיגמות והשפלה כלפי השמנת יתר, אכלו פי 3 קלוריות לעומת נשים שצפו בסרטונים נייטרלים.


סיכמה פרק זה: סמדר שטינברג, מתוך אתר healthline.com


התאבדות כתוצאה משיימינג

ד"ר יוסי לוי-בלז, פסיכולוג קליני מומחה, מרצה במגמה בקלינית בחוג לפסיכולוגיה במכללת רופין, מומחה בנושא התנהגות אובדנית, התייחס לשאלותיי:

1.  מה דעתך על מקרים של התאבדות של רקע של שיימינג ברשת?

כל התאבדות היא שונה, ייחודית וטראגית מאוד וכך גם זו. קשה לתת דעה מנומקת על מקרה ייחודי, לאור העובדה שאנחנו ניזונים מהתקשורת וללא מספיק פרטים, אבל לעיתים קרובות מדובר במקרה של טריגר מאוד חריף, משברי, שזיעזע את האדם והחריף מצב קיים ככל הנראה והוביל לבחירה בהתאבדות. צריך לזכור, התאבדות לעולם לא מתרחשת בשל אירוע ספציפי. זה תמיד שילוב של גורמים, מאפיינים, היסטוריה ונסיבות שמצטרפים יחד. על פני השטח מסתמן אירוע חריף וקשה של פרסום שמשחיר את שמו של האדם, אבל ניתן לשער שזה מגיע על רקע של מאפייני אישיות ושל היסטוריה מורכבת של התמודדות. כך למשל, אפשר לשער כי ייתכן ואדם שנקלע למשבר כזה הינו אדם בעל מאפיינים של נוקשות חשיבתית, של פרפקציוניזם, אדם שניזון מאוד מערכו העצמי ומההערכה אליו. מאפיינים נוקשים אלו, שהינם חלק מפרופיל מוכר של מתאבדים – הפרופיל הדיכאוני-פרפקציוניסטי, הופכים את האדם המתאפיין בהם לפגיע מאוד לאירועים של כישלונות, הפסדים או מצבים אחרים של ירידה חריפה בערך העצמי. במקביל, קיים קושי עז לבקש עזרה, קושי עז להודות בקושי. כשאלו מצטרפים לאלו נוצר כאב נפשי בלתי נסבל שעל פי שניידמן יוצר מחשבות אובדניות. ומה הופך מחשבות לביצוע- סיבות שונות, חלקן פרוזאיות. כך למשל, העובדה שיש לאדם שנפגע כלי נשק חם זמין, מגבירה את הסיכון. העובדה שאין בקרבתו  דמויות קרובות שניתן לחשוף עצמו בפניהן ולקבל פרספקטיבה- מגבירה גם היא את הסיכון לצערנו.

2.   מה לדעתך עובר לאדם בראש בכזה מצב?

השילוב של היסטוריה וטריגר יוצרת כאב נפשי בלתי נסבל שהוא שילוב נורא של כאב, עצב, פחד, חרדה, כעס, אימה ועוד. אולם, כאב נפשי בלתי נסבל הוא בדרך כלל יותר מסך כל הרגשות הקשים המכילים אותו. במצב זה החיים כואבים יותר מאשר המוות. כשכאב זה מצטרפת נוקשות חשיבתית- הסיכון גדל. אנחנו קוראים למצב זה ראיית מנהרה , Tunnel Vision, מצב בו אין היכולת לראות מהלכים אלטרנטיביים כלשהם של פעולות או תוצאות.  במצב זה האדם האובדני מרגיש כי יש רק אפשרות אחת לפתרון - וזוהי הפעולה האובדנית.


3.   האם ידועים מקרים של אובדנות על רקע ביוש בארץ ובחו"ל?
יש לא מעט מקרים בהם הרשת הופכת להיות קטלנית. בשנים האחרונות היו מספר מקרים בארץ , אך הם היו של ילדים ובני נוער שעברו אלימות ברשת, Cyber bulling בשפה המקצועית. רשת האינטרנט מאפשרת חסם מהמפגש עם האדם עצמו, ולכן אין בה עכבות בפני ההאשמות, החרמות, הדברים הקשים הנאמרים בה שכן אין צורך לעמוד בפני האדם, הילד ולחוש בתוצאות הדברים הנאמרים. לכן, בני נוער וילדים יותר אלימים ברשת ולכן התוצאות עלולות להיות קשות הרבה יותר במצבים של אלימות שכזו.

למי קראת שרמוטה?

מה פירוש המילה "שרמוטה"? המשמעות נראית מובנת מאליו, אבל נראה שמציאות מעט יותר מורכבת. מחקר אורך שפורסם לאחרונה עקב אחר התנהגויות המוגדרות כ"סלאט שיימינג" (slut shaming), ביוש שרמוטות בעברית), בקרב סטודנטיות בארה"ב, חשף שהמונח מקפל בתוכו גם התייחסות למעמד כלכלי. יתרה מכך, גבולותיו עמומים ומשתנים בהתאם למעמד של המביישת.
החוקרות, שתיהן מתחום הסוציולוגיה, בחרו לבחון את החיים והעמדות של סטודנטים מתוך השטח במקום מהמעבדה (going native, כפי שמכנים זאת אנתרופולוגים). כמו ג'יין גודול המפורסמת, החוקרות נכנסו לג'ונגל האקדמי, וליוו 53 סטודנטיות לאורך שנות לימודיהן. החוקרות בכלל התכוונו לחקור את ההשפעה של רקע סוציואקונומי על המסלול האקדמי והקריירה שאחריו. להפתעתן, המצב הכלכלי של הסטודנטיות עיצב בנוסף למסלול חייהן גם את עמדותיהן כלפי מיניות נשית בכלל והמשמעות של המילה "שרמוטה" בפרט.
החוקרות הבחינו שהסטודנטיות התחלקו לשתי קבוצות – בעלות הגב הכלכלי לעומת אלו שנאלצות להתמודד בעצמן עם שכר הלימוד הלא מבוטל. בין המעגלים הייתה מעט מאוד אינטראקציה, אך לא היה מחסור בביוש הדדי על התנהגותן המינית. בתחקור הסטודנטיות מהקבוצות השונות לגבי ההגדרה של המילה שרמוטה (slut), התברר שהמונח לא מתייחס רק להתנהגות מינית, ושנשים ממעמדות שונים העניקו לו משמעות שונה.
סטודנטיות עשירות פירשו את המילה כמתייחסת למי שלבושה ומתנהגת באופן זול ("טראשי") ומקיימת יחסי מין מלאים עם פרטנרים מחוץ לקשר רומנטי ומונוגמי. מבחינתן, פעילות מינית שאינה כוללת חדירה וגינאלית  אינה נכנסת תחת הגדרה זו (כמו מין אוראלי). מנגד,  סטודנטיות מרקע עני לא הבדילו בין סוגים של פעילות מינית כל עוד היא אינה במסגרת מערכת יחסים קבועה, וייחסו את הכינוי "שרמוטות" למי שמתגודדות בקליקות סגורות ולא ידידותיות.
הבדל מעמדי נוסף נמצא בהקשר של ביוש. לפי מסקנות המחקר, לא היה הבדל בין הקבוצות בסלאט שיימינג בשיחות פרטיות, אבל בנות המעמד הנמוך נאלצו להתמודד יותר עם ביוש פומבי. זאת למרות שהסטודנטיות העשירות היו יותר פעילות מינית. נראה שהאחרונות לא היו מוטרדות מהאשמות בסגנון מצד קולגות ממעמד נמוך יותר, ואף הרוויחו מכך הון חברתי (בדומה לפאריס הילטון וקים קארדישיאן).
המחקר אומנם נערך בארה"ב, אבל גם בארץ מתנהל דיון סוער על משמעות המילה שרמוטה. האם מדובר בביטוי המתייחס למי שהתנהגותה המינית מופקרת, או בדיכוי של נשים ממעמד נמוך או מוצא שאינו אשכנזי? מקור המילה הוא אומנם בערבית, אך היא משמשת גם להשפלה של נשות העלייה הרוסית, להן מיוחסת התנהגות מיניות מוקצנת.
אז מי היא "שרמוטה"? בעלת סגנון לבוש מסוים? מיניות מוחצנת? או שאולי בכלל מדובר בדיכוי של מעמד במסווה של מוסרנות ודרך לסמן את האחרת? הנשים במחקר היו בטוחות שהשרמוטה היא דבר שריר וקיים והשקיעו כדי מאמץ להימנע מן התגית. בפועל, הדבר אינו אפשרי. המונח עמום ודינאמי עד שנדמה שמדובר ביצור מיתולוגי ורב פנים. דבר אחד מוסכם על כולן – הוא נועד לפגוע, והשלכותיו החברתיות על נשים מכל המעמדות עמוקה ומזיקה כמו כל סוג אחר של בריונות.


סיכמה חלק זה: מאיה הכט, מתוך אתר האטלנטיק

סלאט שיימינג בבית הספר

מה זה סלאט שיימינג?
סלאט שיימינג (slut shaming), או "ביוש-שרמוטות" במחוזותינו, הוא ביטוי המתייחס לענישה או שיפוטיות המופנים כלפי נשים (ולפעמים גם גברים), בתגובה להתנהגותן המינית, סגנון לבושן, המראה החיצוני או שמועות לגביהן. ניתן לטעון שמילה "ביוש" מיותרת כיוון שהמילה שרמוטה (אוslut ) מכילה בתוכה קונוטציה שלילית. עם זאת, פעילות ופעילים בארץ ובעולם החלו בתהליך של ניכוס מחדש של המונח (לדוגמא, ב"צעדת השרמוטות" שנערכת מדי שנה). המילה שרמוטה נועדה לתאר ולבייש נשים מיניות הנוקטות גישה אקטיבית לסיפוק צרכיהן. אם נודה באמת, אין לנו מילה המתאימה לתיאור חיובי של אישה פעילה מינית (אולי חוץ מ"הרה" על שלל הטיותיה...).
לפי מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב, סלאט שיימינג היא אחת מהצורות הנפוצות ביותר של הטרדה מינית מהן סובלות נערות בגילאי החטיבה והתיכון. כשליש מכלל התלמידים דיווחו על הערות, בדיחות או מחוות מיניות לא רצויות בפניהם (46% מהתלמידות ו- 22% מהתלמידים). רבים נוספים דיווחו על הטרדות דומות ברשת, כגון פרסום תמונות, הערות וכו' במדיה חברתית.
אז מה הפתרון?
בני נוער נמצאים בתהליך של גילוי מיניותם, וטבעי שיתנסו ויהיו מוסחים. אולי הגיע הזמן לשקול להחליף את קוד הלבוש המזיק בחינוך מיני ראוי ומקיף, שיסייע להם למצוא פורקן ולבחון את מיניותם מבלי לפגוע אחד בשנייה. אם לא נחנך את התלמידים והתלמידות שברך חשופה היא אובייקט מיני כה מעורר עד שחשיפתה מצדיקה סילוק מהכיתה, אולי התלמידים והתלמידות יצליחו להסתכל (גם) על המחברת.


סיכמה חלק זה: מאיה הכט, מתוך LA Times


״הזקנים נשמטו אט אט״

משמעות המשפט דומה לעכברים הנמלטים מספינה טובעת. יש כל מיני תופעות פסיכו-חבריות קשות מנשוא שעוברים קורבנות של תהליך שיימינג. אחת מהן היא התרחקות של מכרים ואנשים, ולפעמים גם על ידי מי שנתפסו כחברים. במקרים הקשים ביותר מנצלים מקורבים את ההזדמנות כדי לקדם את המוטיבציות האישיות שלהם. זה מזעזע, אבל מי שעובד עם נפגעי ביוש, עורכי דין ומקצוענים בבריאות הנפש, שומעים המון על נעיצת הסכין בגב הנפגע.
אני לא כאן כדי לשפוט, אבל בהחלט יש הגיון בטיעון שקשר חברי נמדד בעת קושי ומשבר. מקורו של המשפט על ה״זקנים״ הוא בפרשנות של חז״ל על המפגש הדרמטי של מנהיגי עם ישראל עם פרעה. ככל שהתקרב מועד הפגישה גברה עוצמת הביוש והחרדה בקהילה, ויחד איתן ״נשמטו״ יותר ויותר חכמים ונביאים שהיו אמורים להשתתף במפגש.
לבסוף נותרו רק משה ואהרון, בעוד הנוטשים מפנים אליהם את גבם ומתנכרים.






Google
שיימינג
Rated 5/5 based on 7 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מה זה תיקוף? - Validation

לשאלת האנליזה בידי מי שאינם פסיכולוגים

גיל ההתבגרות - מאת עדי מילאה - מדוע מת הפרפר / הנרי מילר