יום חמישי, 8 ביוני 2017

מעבר לנהר הטאפאס

אם כבר נכנסת בטעות למקום של טאפאס במקום לסושיה שליד, אם כבר התפייס חיכך עם תחלופת הטעמים, צפה להפתעה המתבשרת לעוט על ראשך, ראוי שתבוא אליה בחצי חיוך ובשתי ידיים פרושות לרווחה. 
מה לנו חיים אלו בלי אשליה עמוקה של יד מכוונת?

Woman At The Bar Painting by Judy Kay

והנה היא כבר ישובה ממול, בדיוק בצד השני של הבר, מסתכלת בך, מתאמצת גם היא לזהות. 

מאיפה...
ואתה קולט וקולט שגם היא.
מורגלים שניכם בזיהוי קשרים מהוהים באזורי ספר, דרוכים לקרוא את מבט שמבשר היכרות או התעלמות. 
אתם קולטים זה את זה ואף שלא נפגשתם מעולם, שניכם מטפלים. 
קראת את דבריה בפוסט שכתבה ולבך יצא אז אליה, נפעם לרגע אל כנותה הפשוטה, רחוקה מהרעשים שלך, עם קשרים אישיים לנשמה, שאפשר לבטוח בה ושהיית מתיישב איתה נניח גב אל גב בהופעת דשא קיצית, עוצם עיניים ונושם עמוקות. 

עכשיו, בבר ספרדי, היא מגניבה מבט מדי פעם. יש לכם מה לומר זה לזה, למרות שחובה עליך לקחת בחשבון שזה לא כך, שהפער המוכר והמאכזב בין תודעות נוטה להפתיע בהיעדר בושה חיונית וברגע שהיא מחייכת לחברה שאיתה אתה נרעד מצינת המעטה המקצועי שהיא מכוסה בו כעת.

גש. דלג מעל שפלות התקופה וצלוחיות טאפאס. צלח בצלילה את איי הבר, גע עם חזך בקרקעית המבוטנת. בתנועת חץ מדויקת, לא מביכה, חלץ עצמך מתחתיתה של ערימת ילדים, הנח למבטם, בטח בתהליך ובמגע המתקרב של אצבעותיך עם הממשי. לך אליה. תגיד לה את האמת, שאתה מצטער על כל זה, בלי לדעת על מה אבל בידיעה מוצקה שהיא תבין היטב. כי היא היא. שרצית להקשיב לה ולדבר המון, שהיית קולט ושהיית משתדל ונותן כל מה שיש לך באותו רגע כדי לשמור על ריכוז וקשב נוכח יופייה הקורן. יופי תל אביבי, אורבני, במגוון צדדים, כמו קובייה הונגרית, יופי שבתוכך הוא אבסולוטי להחריד, על חידודיו וגינוניו הגואים. 

הן קמות. 

אצלך כבר ניתק הערב מבת לווייתך. 

כולך שם. 

כולך ויתור, כולך ויתור שלא עושה סיפור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה