מבוא לתרפיית הגשטאלט

מהי תרפיית הגשטאלט?


תרפיית הגשטאלט היא שיטת תרפיה פנומנולוגית-אקזיסטנציאלית, שהומצאה על ידי פרדריק (פריץ) פרלס ואשתו לאורה, בשנות ה-40 של המאה ה-20. היא מלמדת מטפלים ומטופלים את השיטה הפנומנולוגית למודעות, לפיה תפישות, רגשות ופעולות הם שונים ומובחנים מפרשנות ומגישות קיימות.


הסברים ופרשנויות נחשבים לפחות אמינים ביחס למה שנתפש ומורגש באופן ישיר. בתרפיית הגשטאלט, מטופלים ומטפלים מקיימים דיאלוג, כלומר, מתקשרים את נקודות המבט הפנומנולוגיות שלהם. ההבדלים בנקודות המבט הופכים למוקד ההתנסות והדיאלוג המתמשך, כאשר המטרה היא להפוך להיות מודעים למעשיהם, לאופן שבו הם פועלים ואיך הם יכולים להשתנות לטובה, ובו זמנית - ללמוד לקבל ולהעריך את עצמם. מהבחינה הזו, תרפיית הגשטאלט מתמקדת יותר בתהליך של מה שקורה מאשר בתוכן הנידון עצמו. הדגש הוא על מה נעשה, נחשב והורגש באותו הרגע ולא על מה שקרה בפועל, מה שיכל להיות או היה צריך להיות.


מושגי מפתח של הגישה

נקודת המבט הפנומנולוגית

פנומנולוגיה היא דיסציפלינה העוזרת לאנשים להניח בצד את צורת החשיבה הישנה שלהם, על מנת שיוכלו להתייחס לאיך הם תופשים ומה הם מרגישים במצב נתון. בניגוד לגישות אחרות שמתייחסות לחוויות של האדם כמשהו מתווך שיש למצוא את "משמעותן האמיתית", הרי שתרפיית הגשטאלט, בהתבססותה על הפנומנולוגיה, מתמקדת בתחושות הסובייקטיביות של האדם כמידע אמיתי וחשוב בפני עצמו, כשהמטרה היא לפתח מודעות ותובנה, כלומר, הבנה ברורה למבנה של הסיטואציה הנבחנת. מודעות ללא בחינה שיטתית אינה מספיקה כדי לפתח תובנה, ולכן ישנו הצורך להתנסות בחקירה פנומנולוגית שמלמדת את המטופל להיות מודע למודעות.

נקודת המבט של תיאוריית השדהֿ

נקדת המבט המדעית בבסיס תרפיית הגשטאלט היא תיאוריית השדה. זוהי שיטה לחקירת כלל השדה שבו האירוע מתרחש. ההנחה היא שהשדה (כלומר האדם בתוך מערך חייו) הוא מכלול שבו כלל החלקים מושפעים ומגיבים זה לזה. מטפלים בשיטה זו מתמקדים ב"כאן" וב"עכשיו" ומתייחסים לאופן שבו הכאן והעכשיו כוללים שאריות מהעבר כמו יציבת גוף, הרגלים ואמונות. גישות השדה הן תיאוריות יותר מאשר ספקולטיביות, פרשניות או מסווגות. הדגש הוא על צפייה, תיאור ומתן הסבר למבנה המדויק של מה שנבחן. בתרפיית הגשטאלט, מידע שאינו ניתן לצפייה ישירה על ידי המטפל נבחן על ידי התמקדות, התנסות ודיווח פנומנולוגיים של המטופל ודיאלוג ביניהם.

נקודת המבט האקזיסטנציאלית

פנומנולוגיים אקזיסטנציאלים מתמקדים בקיום של האנשים, ביחסיהם האחד עם השני, הנאותיהם וסבלם וכדומה, ובאופן שאלה נחווים על ידיהם באופן ישיר. רוב האנשים פועלים בהקשר של מחשבות קונבנציונליות המערפלות או מונעות את הכרת העולם כפי שהוא. כלומר, קיום שאינו מבוסס על האמת של האדם מוביל לתחושות של אימה, אשמה וחרדה. מהבחינה הזו, תרפיית הגשטאלט מספקת דרך לקיום אותנטי ובעל משמעות, המבוסס על מודעות - האדם יכול לבחור ולארגן את קיומו באופן המשמעותי לו, כאשר האדם הוא יצור המתפתח תדיר ותמיד יש לו אופקים ואפשרויות חדשות.

דיאלוג

דיאלוג מתבסס על לחוות את האדם האחר כפי שהוא באמת, תוך שיתוף של מודעות פנומנולוגית. המטפל מעודד את המטופל לעשות זאת דרך אותנטיות ואחריות, כאשר מערכת היחסים בין המטפל למטופל היא ההיבט החשוב ביותר בפסיכותרפיה. המטפל עובד דרך דיאלוג ולא דרך הפעלת מניפולציה על המטופל במטרה להגיע למטרה תרפויטית כלשהי. כאשר מניפולציה מופעלת, המטופל אינו יכול לשלוט בצמיחתו האישית.
ההנחה היא כי מערכת יחסים צומחת מתוך מגעים בין אנשים ודרך מגע, אנשים צומחים ומפתחים זהויות. מגע הוא החוויה של הגבולות בין ה"אני" ל"לא-אני". הוא החוויה של  קשרים עם הלא-אני בזמן שמתחזקים זהות עצמית המובחנת מאלה שאינם אני. לפיכך המטפל מפעיל רגשות של דאגה ישירה, חמימות, קבלה ואחריות עצמית. באופן זה תרפיית הגשטאלט גם עוזרת למטופלים לפתח תמיכה עצמית למגע רצוי או להימנעות ממנו. תמיכה משמעה כל מה מה שמאפשר מגע עם אחרים או הימנעות ממנו: גוף, אנרגיה, נשימה, מידע, דאגה, שפה וכדומה. כך למשל, התרגשות הנלווית למגעים עם אדם אהוב דורשת תמיכה של כלל מערכות הגוף, למשל נשימה נכונה.

בתרפיית הגשטאלט, לדיאלוג יש ארבעה מאפיינים:

1) הכללה - היכולת לשים את העצמי באופן מלא בתוך החוויה עם האחר מבלי לשפוט, לנתח או לפרש, כאשר בו זמנית שומרים על עצמי המובחן מהאחר. כך הכללה יוצרת סביבה בטוחה לעבודה פנומנולוגית, ועל ידי תקשורת המנסה להבין את חווית המטופל, ניתן לחדד את מודעותו.
2) נוכחות - המטפל מבטא את עצמו בפני המטופל לגבי תצפיותיו, העדפותיו, רגשותיו, מחשבותיו וחוויותיו האישיות (נוכחות) וכך הוא משתף את נקודת מבטו על ידי עיצוב צורת דיווח פנומנולוגית המסייעת למטופל ללמוד בנוגע למתן אמון ושימוש בחוויות מיידיות כדי להעלות מודעות.
3) מחויבות לדיאלוג - מגע הוא מה שקורה בין אנשים כתוצאה מהאינטראקציה ביניהם. המטפל מתמסר לתהליך הבינאישי הזה וכך מתאפשר מגע אמיתי ולא מניפולציה.
4) דיאלוג הוא נחיה - דיאלוג הוא משהו שנעשה ולא מדברים עליו. הוא נחיה, כלומר הוא מתרחש באופן מיידי דרך עשיה. אופן הדיאלוג יכול להיות דרך ריקוד, שירה, מילים או כל צורה אחרת המבטאת את האנרגיות בין המשתתפים. הוא לא חייב להתרחש דרך ביטויים ורבליים.

תרפיית הגשטאלט שונה משיטות אחרות, כגון שיטת השינוי ההתנהגותי או הפסיכואנליזה. בשיטת השינוי ההתנהגותי, התנהגות המטופל עוברת שינוי ישיר באמצעות מניפולציות מצד המטפל. בפסיכואנליזה, ההנחה היא כי ההתנהגות נקבעת על ידי מוטיבציות לא מודעות המתגלמות ביחסים בין המטפל למטופל. על ידי ניתוח הפניית הרגשות הבלתי-מודעת (העברה) של המטופל למטפל, ההדחקה מוסרת, התת-מודע הופך להיות מודע ודרך דיבור ניתן למצוא את מקור ההפרעה הנפשית. בתרפיית הגשטאלט המטופל לומד להשתמש בכלל חושיו הפנימיים והחיצוניים על מנת שהוא יוכל להיות אחראי לעצמו. תרפיית הגשטאלט עוזרת למטופל לשלוט על המצב באמצעות מודעות הנלמדת דרך ההתנסות בכאן ובעכשיו, וההבנה מתרחשת באמצעות הנוכחות האקטיבית והמרפאת של המטפל, ביחד עם המטופל, ביחסים המבוססים על מגע וקשר אמיתי, תוך הבנת הגבולות ביניהם.

מטרת תרפיית הגשטאלט

בשיטה זו, המטרה היחידה היא מודעות הן בתחום ספציפי והן בנוגע להרגלים אוטומטים. במקרה הראשון מדובר במודעות כתוכן ובמקרה השני מדובר על מודעות כתהליך. בשניהם המודעות הולכת ומתפתחת ככל שהטיפול ממשיך. מודעות כוללת הכרת הסביבה, האחריות לבחירות, הכרה-עצמית, קבלה עצמית והיכולת ליצור מגע עם אחרים.
מטופלים חדשים מגיעים לרוב עם התעניינות לגבי פתירת בעיות. בתרפיית הגשטאלט מוקד העניין הוא כיצד מטופלים תומכים בעצמם בעת פתירת בעיות, וחיזוק מימד זה אצלם. ככל שהטיפול ממשיך, המטופל והמטפל מפנים יותר תשומת לב לסוגיות אישיותיות כלליות. לקראת סוף התהליך הטיפולי המוצלח, המטופל מפנה את רוב מרצו ומסוגל לשלב פתירת בעיות, מאפייני אופי וסוגיות הקשורות ליחסים עם המטפל, יחד עם אמצעים לוויסות מודעותו.
רוב האנשים הפונים לטיפול טוענים שהם שואפים לשנות את התנהגותם, אך בפועל הם רוצים הקלה מתחושות של חוסר נוחות עצמית. חרדה, דכאון והפרעות אחרות הן תולדה של דחיית העצמי, התנכרות למימדים חשובים של העצמי והונאה-עצמית, לפיכך תרפיית הגשטאלט מתאימה לאלה הרוצים להכיר את עצמם לעומק, לעבוד על מודעותם העצמית ולדעת להתפתח באמצעות תהליך זה. המטפל בשיטת הגשטאלט מסייע למטופל להבין את ההבדל בין לא-יכול ללא-רוצה ולהכיר את החסמים הפנימיים, כמו חוויות עבר, חרדות, בושה וכדומה, כאשר העבודה לפיתוח המודעות היא משותפת. בשיטה זו אין "צריך להיות", אין להתאים את המטופל לאידיאל מסוים של בריאות, אלא הדגש הוא על עצמאות ויכולת בחירה הנאמנים לאותנטיות של האדם.

איך מתבצע הטיפול?

תרפיית הגשטאלט היא יותר צורה של חקירה מאשר שינוי התנהגותי ישיר. המטרה היא צמיחה ועצמאות דרך הגברת מודעות. במקום שמירה על מרחק ופרשנות, המטפל בשיטה זו פוגש את המטופל ומדריך עבודת מודעות אקטיבית.

הגישה הטיפולית היא אופקית, המטופל והמטפל שווים בתוך המפגש. הנוכחות האקטיבית של המטפל היא מלאת חיים ורגש, כנה וישירה. מטופלים יכולים לראות ולשמוע את מה שהם חווים, ומה המטפל רואה, מרגיש ואיך הוא כאדם. הצמיחה מתרחשת בעקבות מגע אמיתי בין אנשים אמיתיים. המטופל לומד איך הוא נראה בעיני האחר והאופן שבו תהליך מודעותו הוא מוגבל, לא דרך דיבור על בעיותיו, אלא באמצעות האופן שבו הוא והמטפל מתקשרים האחד עם השני. המיקוד נע בין הכללות פשוטות או אמפאתיה לבין תרגולים העולים מהחוויה הפנומנולוגית של המטפל, בהימצאו עם המטופל.

הגישה הכללית היא להמשיך לבחון את ההתנסות גם לאחר סיום הטיפול ובמצבים בהם המטפל אינו נמצא. הפגישה הטיפולית לרוב מסתיימת בצורה פתוחה, בה המטופל יוצא עם משימות או עם מחשבות להמשך. מדובר בטיפול עוצמתי שמותיר את המטופל להמשיך ולהתבשל בתהליך של השינוי שנוצר בתוכו גם בסיום הפגישה, כאשר המוקד הוא על העצמאות שלו בפיתוח המודעות. המטפל נמנע מלהגיש לו תהליך מרפא שלם ומושלם.

פסיכותרפיה מוצלחת היא זו שהצליחה להשיג אינטגרציה, שילוב של כל התפקודים ההכרחיים לאדם: רעיונותיו, רגשותיו ופעולותיו. כל נסיון לדחות אחד ממימדים אלה יותיר אותו מנוכר לעצמו ויפגע בהוליסטיות שלו כאדם. המשימה היא, אם כן, לגרום למטופל להיות מודע לחלקים אליהם היה מנוכר בעבר, להכיר אותם ולהטמיע אותם בתוכו.

כאשר אדם מנסה להשתנות בכוח תוך ניכור עצמי כך הוא נשאר אותו הדבר. הרעיון הוא שרק מודעות לאותנטיות של המטופל, תוך קבלה אמיתית של המטפל, תאפשר לראשון לצמוח ולהגביר את מודעותו. המודעות הזו מניעה את השינוי שיגיע באופן טבעי מתוך הטיפול.

למי מתאימה תרפיית הגשטאלט?

שיטה תרפויטית זו נמצאה מתאימה ויעילה בייחוד עבור מטופלים המתמודדים עם מגוון קשיים אישיותיים, כמו גם הפרעות חרדה, דיכאון, פרפקציוניזם וקשיים נפשיים אחרים המערבים ניכור עצמי, סבל וקושי למצות וליהנות מהחיים. 



סיכום מאמרו של ד"ר גארי יונטף - "תרפיית הגשטאלט -מבוא"


Gary Yontef, Ph.D. (1989). Gestalt Therapy: An Introduction
http://www.gestalt.org/yontef.htm





סיכמה: שרית טופז




Google
תרפיית הגשטאלט
Rated 5/5 based on 10 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552

תגובות